הרקע לתכנית משלוחי הילדים

 

האוכלוסייה היהודית בגרמניה בשנת 1933 הייתה בעיקרה מבוגרת. מתוך 503,000 נפש , 21% היו בני פחות מ- 21. בין השנים 1933-1938 מספרם של היהודים הצעירים בגרמניה היה אף פחות מ- 16% מכלל האוכלוסייה היהודית. זאת עקב שיעור ההגירה הגבוה ושיעור הילודה הנמוך.מ 1936 הילדים נחשפו להגבלות משפילות כגון איסור השתתפות באירועי ספורט ותחרויות. הם אולצו לשבת בשורת הספסלים האחרונה בכתה והיו קרבן להתעללות נפשית מידי חבריהם והמורים.

בעקבות זאת גבר העניין בתכניות שיאפשרו לילדים יהודים בגיל בית ספר לעזוב את גרמניה, גם אם יצטרכו לצאת ללא הוריהם.

 

 

 

הגירת יהודים לבריטניה

 

בשנים 1938-1939 הייתה בריטניה המדינה המעורבת ביותר מכל המדינות בענייני הפליטים היהודים מגרמניה. היו לכך מספר גורמים:

1.    בריטניה שלטה בארץ ישראל מתוקף המנדט, ועל כן הייתה מודעת לעובדה שללא פתרון לפליטים יגבר הלחץ לעליה לארץ ישראל.

2.    דעת הקהל בבריטניה הייתה מודעת לאירועים בגרמניה ומושפעת מהם.

3.    בריטניה הייתה באותה עת מרכז לפעילות אינטנסיבית של מנהיגי הסוכנות היהודית והתנועה הציונית.

4.    בבריטניה פעלה "המועצה למען יהודי גרמניה ואוסטריה".

5.    בבריטניה התרכזה פעולת הוועד הבין ממשלתי למען פליטים שנבחר בוועידת אוויאן.

 

הידיעות על פוגרום ליל הבדולח הגיעו ללונדון כעבור כמה ימים. מייקל קרסוול, עובד קונסוליה הבריטית שחזר משרות בברלין כתב ב- 15.11.1938:"דבר זה חורג הרבה משאר מעשי הפרעות שעשו הנאצים בחמש השנים האחרונות, הוא שונה לחלוטין". בימים שאחרי הפוגרום היו תגובות רבות של אזרחים שקראו לתגובה הולמת של הממשלה הבריטית.

לממשל הבריטי היה ברור שעליו לנקוט עמדה. היה ברור שנקיטת עמדה קשורה לארץ ישראל.כיוון שהעברת פליטים לא"י קשורה במדיניות בריטניה כלפי הישוב היהודי בא"י.

 

 

 

 

סיוע ארגונים וגופים

 

ב- 21 בנובמבר בית הנבחרים בריטי קיים דיון בבעיית הפליטים היהודיים, ובאותו היום הממשלה הודיע על החלטתה לאפשר למספר ילדים בלתי מוגבל עד גיל  17 , מארצות שנכבשו ע"י הגרמנים, להיכנס לבריטניה במעמד של "נודדים". נדרשה לכך מסירת שטר ביטחון בשווי 50 ליש"ט לכל ילד.

מספר ארגונים, כולל הקרן הבריטית המרכזית ליהדות גרמניה, וועדת הפליטים היהודיים וועדת הנשים לסיוע גייסו כספים. אך היה צורך במבצע גיוס כספים רב היקף  לאור הגעתם הצפויה של מספרים גדולים של פליטים.

ב- 8 בדצמבר ראש הממשלה לשעבר סטנלי ארל בולדווין  ביקש את עזרת הציבור ברדיו במילים אלו:"אני מבקש אתכם להירתם למען קורבנות שאינם סובלים בגלל איזה אסון טבע- רעידת אדמה, שיטפון או רעב – אלא כתוצאה מהתפוצצות של אכזריות האדם כלפי רעהו..."

עד קיץ 1939, גוייס סכום של מעל 500,000 ליש"ט עבור קרן לורד בולדווין.

הסיוע נעשה בדרכים שונות: החל ממתן מקומות מגורים בטירות וחוות, נעליים לכל הילדים (רשת מרקס אנד ספנסר) ועד לכפפות אגרוף.

הלחץ על ממשלת צ'יימברלין לפתוח את שערי בריטניה בפני פליטים הופעל על ידי הקהילה היהודית בבריטניה, דעת הקהל בבריטניה ובארה"ב ועל ידי הסוכנות היהודית.

 

 

 

ארגון הג'וינט

 

ארגון הג'וינט היה אחד הארגונים העיקריים שסייעו למבצע הקינדר טרנספורט.

"Joint" הוא קיצור לשמו האנגלי של " ועד החלוקה המאוחד היהודי האמריקאי" (JDC, American Jewish Joint Distribution Committee), סוכנות הסעד והשיקום של יהודי ארצות הברית ליהודים שמחוצה לה. הג'וינט נוסד בשנת 1914.

כבר בשנת 1930 צפה ברנרד כהן, מנהל הג'וינט באירופה, את הצורך בהגירת המוני יהודים מגרמניה. הסיבות שבגללן לא הייתה התארגנות מספקת לכך הן הירידה בהתכנסות הג'וינט בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב- 1929 והאידיאולוגיה היהודית- גרמנית שעל ברכיה גדלו מנהיגי הארגון, שלא יכלו לתאר לעצמם אסון כאותו שעתיד היה לפקוד את יהודי גרמניה אחרי 1933. כל אלה מנעו הכנות נאותות לקראת מה שאירע.

ואולם, עם התבררות האסון הפך הג'וינט לגורם הראשון במעלה במאמץ המשותף לסייע ליהודי גרמניה למצוא בסיס כלכלי חדש כדי לשרוד בגרמניה. באותו זמן גם סייע הארגון לאותם יהודים שלא יכלו להישאר בגרמניה, לצאת ממנה בדרך שקיוו שתהיה מאורגנת ולא מבוהלת.

 

 

 

 

מבצע הקינדרטרנספורט להצלת ילדים יהודיים ברחבי אירופה

 

קינדר = ילדים         

טרנספורט = הובלה

 

כבר לפני "ליל הבדולח" היו תוכניות להברחת פליטים יהודים מגרמניה אך ללא הצלחה, "ליל הבדולח" מהווה את נקודת המפנה שהביאה לגיבוש התוכנית להצלת ילדים פליטים מגרמניה וממרכז אירופה לבריטניה.

לאחר אירועי "ליל הבדולח" משפחות רבות היו מוכנות לשלוח את ילדיהן לבד לאנגליה ולכל מקום שגרמניה הנאצית לא שולטת בו, בתקווה שיתאחדו עם משפחותיהם לאחר המלחמה במקום מקלט בטוח.

בשלב זה התעורר הצורך למצוא מדינות שיהיו מוכנות לקבל את הילדים. פעילות דיפלומטית התנהלה בכל רחבי העולם בעניין הפליטים. מדינות כמו צרפת, הולנד, שווייץ ועוד, היו מוכנות לכך בתנאי שמדובר בקבלת כמות קטנה של ילדים.

בבריטניה לחצו הארגונים היהודיים על הממשלה כדי שתכניס כמה שיותר ילדים יהודים פליטים לבריטניה.

לנוכח הדחיפות שנוצרה בעקבות הפעולות הללו הוחלט בממשלת בריטניה לשקול להתיר למספר רב של ילדים ובני נוער עד גיל 17 להיכנס לבריטניה ולשהות שם לתקופה בלתי מוגבלת.

ל- 16% מכלל אוכלוסיית היהודים שבגרמניה, כתוצאה משיעור ההגירה הגבוה.

 

פוגרום ליל הבדולח בנובמבר  עודד את ממשלת בריטניה , בראשותו של נביל צ'יימברלין, להיכנס לפעולה. ב 21 בנובמבר קיים בית הנבחרים הבריטי דיון בבעיית הפליטים היהודיים, ובאותו יום הממשלה הודיעה על החלטתה לאפשר למספר ילדים בלתי מוגבל עד גיל 17, מארצות שנכבשו על ידי הגרמנים, להיכנס לבריטניה במעמד של "נודדים". נדרשה לכך שטר ביטחון בשווי 50 ליש"ט לכל ילד.

מספר ארגונים, כולל הקרן הבריטית המרכזית ליהדות גרמניה, וועדת הפליטים היהודיים וועדת הנשים לסיוע, גייסו כספים. והוחלט על גיוס כספים נוסף בשל מספרם הגדול של הפליטים.

ב- 8 בדצמבר ביקש ראש הממשלה לשעבר, סטנלי ארל בולדווין את עזרת הציבור ברדיו האנגלי באומרו: " אני מבקש אתכם להירתם למען קורבנות שאינם סובלים בגלל איזה אסון טבע – רעידת אדמה, שיטפון או רעב  - אלא כתוצאה מהתפוצצות של אכזריות האדם כלפי רעהו..".

סכום של מעל 500,000 ליש"ט גויס עבור קרן לורד בולדווין עד קיץ 1939.הבריטים הגיבו לבקשת הסיוע בדרכים אחרות רבות, במתן מתנות החל ממתן מקומות מגורים בטירות וחוות , נעליים לכל הילדים (רשת מרקס אנד ספנסר) ועוד..

באחת הישיבות הוזכר שהארגונים היהודיים ידאגו לערבויות עבור הילדים בכניסתם לאנגליה, שהילדים יקבלו חינוך טוב, וכשיהיה זה אפשרי, יחזרו לארץ מולדתם. 

בישיבה שהייתה ב- 21 בנובמבר 1938 קיבלו הארגונים היהודיים אישור להכניס ילדים יהודיים רבים לבריטניה, ולאפשר להם לשהות בבריטניה במעמד מהגרים-במעבר.

על אף שהמספר 10,000 ילדים לא הוזכר בדיון זה, הוא הוזכר בדיונים אחרים כהצעת נגד להצעת היישוב העברי בארץ ישראל לאמץ 10,000 ילדים יהודיים מגרמניה, בריטניה העדיפה להתיר ל- 10,000 ילדים יהודיים להיכנס לארצה במקום להעבירם לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, ולגרום ליותר מתח בין היהודים לערבים שבארץ ישראל.

כך נולדה תוכנית  משלוחי הילדים לבריטניה "הקינדרטרנספורט".

 ההגירה

כשנבחרו הילדים למשלוח מסוים, נשלחו פרטיהם האישיים והתעודות שלהם ללונדון, כל התעודות נשלחו למשרד הפנים שהנפיק אשרות כניסה לילדים לאנגליה.

הורי הילדים שנבחרו למשלוח לאנגליה קיבלו הודעה, ושם היה כתוב מועד ומקום היציאה לדרך, וכן כמות המטען המותרת לכל ילד לקחת עימו (בדרך כלל מזוודה אחת). ברלין ופרנקפורט היו נקודות האיסוף העיקריות למשלוח, שם נפרדו ההורים מילדיהם. לאחר מכן עלו הילדים על אונייה ששטה בדרך כלל דרך הוק ואן הולנדHoek Van Holland להריץ' שבאנגליה.

כשהגיעו להריץ' עלה נציג הארגון על המעבורת ותלה תווית סביב צווארו של כל ילד וילד ועליה שמו ומספרו. לאחר מכן הועברו הילדים ללונדון, שם קיבל אותם חבר הוועדה המקומית של אזור המגורים של המשפחה האומנת או בית הילדים.

בניגוד לנוהל בהולנד שעל פיו נשלחו הילדים לגור בהוסטלים, החליט הארגון לשלוח את הילדים למשפחות אומנות כדי להקל על קליטתם בחברה האנגלית.

בני המעמד הבינוני והנמוך בבריטניה היו בדרך כלל הנדיבים ביותר כלפי הילדים הפליטים.

תהליך בחירת המשפחות האומנות היה קבוע, הוועדות המקומיות ראיינו את ההורים האומנים, בדקו את ביתם ואת איכות חייהם.

 

 "ילדי הקינדרטרנספורט" לאחר המלחמה

לאחר סוף המלחמה מעטים מילדי הקינדרטרנספורט היהודיים עלו ארצה, רובם נשארו באנגליה ובאירופה, הבתים שהשאירו בני הנוער והילדים מאחוריהם במולדתם בשנים 1938-1939 נהרס, רבים מהם  התייתמו, וחלקם הקטן שפגש את הוריו גילה שהם לא מבינים את אותה שפה, משום שהוריהם לא למדו אנגלית ואילו הם שכחו את  הגרמנית. מעטים התאחדו עם הוריהם או עם קרובי משפחתם לאחר המלחמה.  

*      *    *    *    *   *   *  *  * * * * * * * * * * * * *  * * *  *   *   *   *   *  *   *   *

מודעות לאימוץ ילדים מתוך העיתון "ג'ואיש קרוניכל"  בפברואר 1939

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קליטת ילדי הקינדרטרנספורט באנגליה

 

הקבוצה הראשונה שהגיעה לאנגליה כללה 196 ילדים, והגיעה לאנגליה מגרמניה ב-2 בדצמבר 1938.

מחצית מן הילדים הגיעו מבית יתומים בברלין שנשרף בליל הבדולח, שאר ילדי הקבוצה באו מהמבורג, קבוצה זו כללה בעיקר ילדים שלא היו להם ערבים עקב תהליך ההגירה המהיר.

באנגליה, הביאו אותם לדוברקורט, להריץ' ולעוד מקומות בהם היו מעונות או מחנות נופש ריקים. המשפחות האומנות הגיעו למחנות הנופש כדי לבחור את הילד או הילדה שאיתו או איתה הם רוצים לצרף למשפחתם.

רוב הילדים לא ידעו את השפה האנגלית בהגיעם לאנגליה, אך בתוך פרק זמן קצר הצליחו רובם להבין אנגלית ברמה כלשהי. בתוך כמה חודשים הילדים שלטו באנגלית כמעט כמו שפת אם.

אל המטבח האנגלי הסתגלו הילדים בקלות. ילדים דתיים שהיו אצל משפחות שבהן קיימו מצוות אכלו בדרך כלל אוכל דומה לזה שאכלו בביתם לפני המלחמה.

השוני בין הילדים הבריטים לילדים היהודים היה גדול, חלק מן הילדים לא הגיעו רק מארץ שונה, אלא באו גם מחברה שונה ומתרבות שאינה דומה לזו שבאנגליה, הם חשבו שאנגליה מוזרה ואפילו פרימיטיבית.

דוגמאות לזיכרונות הראשונים מביתם החדש:

-         האנגלים חיים בבתים מוזרים ושבירים...

-         גם גברים מכובדים בני המעמד הבינוני מעשנים סיגריות ולא רק סיגרים...

-         הם שותים נוזל שנראה כמו קפה מוזר, יש לו טעם של רעל, והם אומרים עליו שהוא תה...

לעיתים היו הילדים הפליטים מנודים מן החברה, הם נחשבו למעין "קרובים עניים", שהיו זקוקים לרחמים והיו יותר מסכנים משאר האנשים בחברה.

בסופו של דבר, הבינו כולם שהשהיה באנגליה הצילה אותם מן המלחמה, ורוב הסיכויים היו שהם לא היו שורדים את המלחמה הזאת ללא סיוע ארגון הקינדר טרנספורט.

 

*  *  *  *  * 

·    עוד על זכרונותיהם של ילדי "קינדרטרנספורט" ניתן לקרוא באתר:

 

·    http://www.kdati.org.il/info/amudim/689/07.htm